​נפתלי בזם  היה צייר ופסל ישראלי. נולד באסן, גרמניה, בשנת 1924 והיגר לארץ ישראל בשנת 1939. למד שלוש שנים בבית הספר לאמנות בצלאל בירושלים, ולאחר מכן הפך שם למורה. התצוגה הגדולה הראשונה של בזם הייתה של רישומים בביאנלה בוונציה של 1954. בנוסף לציור ולפיסול, יצר בזם ציורי קיר, תבליטי קיר, שטיחי קיר וחלונות ויטראז'.

בזם זכה בפרס דיזנגוף ב-1957.

​

בזם היה ידוע בזכות השילוב בין אמנות מופשטת ומסורת יהודית, והוא הציג בעבודותי שילוב בין אלמנטים פיגורטיביים לצורות מופשטות. רבים מציוריו ופסליו עסקו במוטיבים תנ"כיים, דימויים מקראיים והיסטוריים, תוך כדי עיבוד חדשני ופרשנות אישית. בזם עבד עם חומרים מגוונים, כולל שמן, אקריליק, וברזל, והתאפיין בשימוש בצבעים חזקים ובקומפוזיציות דינמיות.

מעבר לעיסוקו כאמן, בזם היה גם פעיל בתחום החינוך האמנותי, ותרם רבות לפיתוח האמנות הישראלית. יצירותיו הוצגו בתערוכות רבות בישראל ובחו"ל, וזכו להכרה בינלאומית. בזם היה אמן שהצליח לשלב את הקשר ההיסטורי עם האמנות המודרנית, וליצור סגנון אישי שנמצא בין המסורת למודרניות.